|
יום ועוד יום...
שנה ועוד שנה...
הכל נשאר אותו דבר.
תמונה ועוד תמונה
סרט ועוד סרט
שום דבר לא משתנה.
היום כמו מחר.
מחר כמו היום.
והשעון והשעון...
שעון תיק תק.
תיק תק שעון.
הכל ממשיך לזרום...
זורם זורם.
אבל ללא שינוי.
נשאר אותו דבר...
חולם כמהה ומשתוקק...
משיג ומקבל.
ועוד הישג ועוד הישג...
אבל אותו דבר.
למה אנחנו כאן אני שואל?
מה מטרתנו כאן?
אין תשובה!
אף אחד לא יודע, גם מי שחושב שכן.
והכל הכל אותו דבר...
חולפים שלושים שנה.
ועוד עשרים.
ועוד, ועוד...
שכן אותו שכן.
שכנה אותו דבר גם כן.
שניהם אותו דבר.
מספר קמטים נוספו.
וגם מקל.
אבל לא השתנו.
אותו דבר גם כן.
אני מעל 80.
מביט לי לאחור.
מה עשיתי בעבר.
האם נשאר אותו דבר?
17.10.05
נ.ב. נכתב בחמש דקות של חוסר שפיות, ללא עריכה וללא שינויים.
אבל הרי לא ככה השירים הגדולים נוצרים? |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.