תקווה היא השכנה מהבניין הסמוך. שכנה נחמדה כזאת, צצה לה פעם
בכמה זמן, ממלמלת דבריה ברחוב.
לפעמים היא מדברת עם אחד השכנים ורק לעיתים נדירות היא מרימה
את קולה כדי שכולם ישמעו.
חוץ מזה תקווה אישה די מיוחדת. היא מקפידה על טיולים בשכונה
לפחות פעם ביום, כך היא מופיעה מול השכנים ומפטפטת עימם. היא
קונה כמעט כל יום מצרכים במכולת השכונתית שלנו ומביתה תמיד
נפוץ ריח תבשילים מעורר תאבון. בנוסף תמיד בוקעת מוסיקה
מחלונה. מוסיקה נעימה, כזאתי שתיקח אותך למקומות טובים יותר.
הרבה פעמים שמעתי אנשים בשכונה שלנו מדברים על תקווה. לכאורה
הם סולדים ממנה, מדמים אותה לשכנה מטרידה שנוהגת לדבר ומעכבת
אותם במפגשים ברחוב. אבל בעצם, נראה לי שעם עצמם הם חושבים
עליה די הרבה.
ביום ראשון האחרון תקווה הסתובבה בשכונה עם הודעה בפיה. היא
התהלכה ברחוב וסיפרה לאנשים כי בכוונתה לעבור דירה. היא סיפרה
כי כל שכניה הם כמו משפחה, אבל עכשיו יש לה משפחה אחרת שצריכה
את עזרתה, במקום אחר.
ההודעה אכזבה את כולם ופתאום השכנים נפלו בייאוש. הם ידעו
שתקווה תחסר להם מאוד. אני זוכר כי למרות מה שאמרו על תקווה,
ראיתי את הפרטנרים שלה לשיחה מנסים בכוח להסתיר את החיוך שהיא
גורמת להם, וכשהם עוזבים אותה הם תמיד מפנים ראשם אחורה.
ומה עכשיו?
תקווה הלכה לשכונה אחרת, לרחוב אחר, למכולת אחרת ולשכנים
אחרים. וסיפורה שוב חוזר חלילה. ומה קרה עם אותם השכנים שעזבה?

הם הבינו כי תקווה השכנה השאירה עמם חלק ממנה, וכל פעם שנזכרו
בה, צצה לה לביקור התקווה.
כזו היא התקווה, מין שכנה מוזרה.