יש לי צב קטן בתוך אקווריום די גדול,
שבוקר אחר בוקר הוא עוזב את הכל
ומצמיד את ראשו הקטן לזכוכית
וככה סתם הוא יושב ומביט,
איך במטבח אמא ואני
מכינים את ארוחות העשר שלי.

אמא שתי פרוסות דוחסת בהחלטיות
אל הטוסטר, שיקפיץ לו בקלות
בתוך מספר דקות וישלח אל האוויר
שתי פרוסות ריחניות,
וריח, שבו אי אפשר לטעות
מציף לי את האף ומגיע לריאות.

ואז תורי מגיע, לשים אותם על הצלחת,
ובסכין בוטחת,
למרוח בחדווה
שכבה עבה

ועוד פרוסה נמרחת באותה החלטיות,
אני עוטף הכול בניילון ומכניס אל הילקוט.

וקצת לפני שאת הדלת מאחורי אני סוגר,
אני מביט לצב שלי בעיינים
ויודע שבלי לחשוב פעמים
הייתי נותן לו ת'תוסטים שלי,
שילך וישב בכיתה במקומי
ואני אשאר לי בתוך הכלוב,
ואכרסם כל היום רק חסה וכרוב.