כבר עברו כמעט חודשיים מאז שנפרדנו, ואני עדיין אוהבת ועדיין
חושבת עליו כמעט כל שניה שעוברת. ואז היוצרות התהפכו, התחלתי
לקבל שיחות טלפון, מסרים ממנו של געגוע ואהבה.
השעה 4 לפנות בוקר, יום שישי, איפה את? הוא שואל ואני עדיין
באיזה פאב מעפן שותה כמה שאני יכולה רק בשביל לשכוח. שתגיעי
הביתה תתקשרי אליי. חשבתי שאני הולכת להקיא, כמה זמן לא שמעתי
את זה ממנו.
הגעתי הביתה, השעה כבר 5, אני שוכבת במיטה מוכנה להירדם, הרמתי
אליו טלפון, הלו? הגעת? דיברנו במשך שעתיים, הוא לא רצה לתת לי
להירדם, רצה להמשיך לדבר איתי עוד ועוד.
מרוב שהייתי מעולפת מהתרגשות המשכתי לדבר איתו עד שעה 7.
ואז הגיע המשפט שלו כל כך ציפיתי, אני רוצה לראות אותך מחר...

יום למחרת קמתי עדיין עם פרפרים בבטן כאילו הם ריחפו לי בבטן
כול הזמן שישנתי, פחדתי לחשוב שזה רק חלום.

השעה 23:00, הוא בא לאסוף אותי, נכנסתי לאוטו והכול עדיין
מוזר, אני לא יודעת מה להגיד ואיך להתנהג. עצרנו ליד החוף,
יצאנו מהאוטו והתחלנו לטייל, סתם דיברנו וצחקנו ואני בתוכי רק
חושבת נו כבר תחבק אותי. התיישבנו ואז הוא מתוך אינסטניקט חיבק
אותי. צמרומורת עברה בתוכי וגל של התרגשות שנעצר לי בלב. חזרנו
בחזרה לאוטו.
המשכנו לנסוע ואנחנו לא יודעים אפילו לאן, העיקר שהרגע הזה לא
ייגמר. ואז הוא עצר ואני שוב פעם לא יודעת מה להגיד ואיך
להתנהג.
הוא השעין את הכיסא שלו אחורה ואני עשיתי את זה גם.
הוא תפס אותי וחיבק אותי ככה שחצי גוף שלי עליו.
ואז... הכול היה מושלם, מוסיקה רומנטית ברקע, השפתיים שלי כמעט
נוגעות בשלו, ידיו מלטפות אותי. לא רציתי להרפות ולא רציתי
לפתוח את העיניים. אמרתי לעצמי ווואיי תנשק אותי כבר. ופתאום
שכבר חשבתי שאין לזה תקווה, הרגשנו את השפתיים אחד של השני,
לאט לאט הרמתי את עצמי למעלה כדי שאוכל להרגיש את כול הפה שלו,
ואחרי 20 שניות נדירות הוא תפס אותי והחל לנשק אותי בכזו תשוקה
והתרגשות.
דמעות יירדו מעייני, כמה התגעגעתי, כמה חיכיתי לזה, איך שאני
פשוט אוהבת אותו ורוצה אותו עדיין כמו פעם...