עת לסגור שער -
גיהנום הקיץ, קשב אין,
סורר הוא מעגל התיבשות רדומה;
נפש כחרס מבוקע המשווע לזב הגשם...

לא נטמע בי דוק שתיקה מאובקת,
לא אסוג מכיסופי אל שובע קיפאון...
מפותלים טיפותיך, משעולי אינסוף גנוז וצורם,
וכבויות עיני, וקרות, כמו לא נותרת אף בהם...

ריחות הסתיו, צדודית מלחשת,
צללים טווים קורי חשכה כה מוקדם...
מי ידע, האוכל להרים מבט
ולו
לרגע קט - -
אך כה סתום ועגום ה"כמעט"...

עת לפתוח שער -
כה עגום שיבתי למרחק.


השיר נכתב ביורה של שנת תשס"ו, ט"ז תשרי