האמת, קלינט הרתיע אותי. נח בשלווה על הספה, מרוחק רק מעט
מניקול, פורס את זרועותיו הלבנבנות מקושטות הקעקועים על שולי
הסופה, מביט לצדדים בחשדנות כאילו מחד מנסה למפות את מתחריו,
מאידך בוחן את תנועותיהן המהפנטות של זוג
הרקדניותמיחצנותמקבלות הפנים של הלילה. לידו, שקועה עמוק
בירכתי הספה, שולחת מבטים נוצצים לסביבה, מחפשת את האביר שיחלץ
אותה מזרועותיו המאיימות של בן זוגה המוזר. מדי פעם, באות זוג
המארחות להציג את חיטוביהן לזוג המוזר. מניחות את צמד רגליהן
הארוכות של שולחן עמוס לעייפה בכוסות משקה מיותמות, רוכנות
קדימה להציע לזוג עוד משקה קטן ועינהן נוצצות מהמחשבה על התשר
העתידי שישולשל לכיסהן. הן ידעו שזוג האמריקאים מבוססים היטב,
יצאו לעיר הגדולה על מנת להוציא את מיטב כספם, ואכן כיסם היה
עמוק. שניהם הגיעו לעבוד בישראל במסגרת פרוייקט דיסקרטי בין
חברה אמריקאית מאד מוערכת בתחום ה- Survival Engineering לבין
אחת המחלקות הסודיות של צה"ל.  פרוייקטים שמחייבים את כל
המשתתפים להימצא ברמת סיווג מקסימאלית, לעבור בדיקות רפואיות
תקופתיות קפדניות להבטיח את בריאותם של העובדים, וכמובן
דיסקרטיות מוחלטת בכל מה שקשור להתנהלות עם הסביבה. החלטתי
להתקרב.
השיעמום הכריע אותי, בעודי מנווט בין ערוצי הכבלים המשמימים.
אמרתי לאורן שאני בא לזמן קצר בלבד. אני חייב לקום מוקדם בבוקר
ובכלל באתי בשליחות קצרה לצורך עידוד ומתן כתף תורנית. המסכן
עובר רכבת הרים רגשית בשבועות האחרונים והחלטתי תסייע לו להגיע
להכרה שהוא סמרטוט. היה ברור לי שהוא צריך בחורה. נפגשנו
מוקדם, יותר מדי מוקדם הסתבר. הלילה היה סגור עדיין. זה תמיד
מביך להיות הראשונים שמגיעים למסיבה, אז סטינו לבית קפה מקומי
להעביר כמה דקות עד שתתחיל התנועה ללילה. בדרך נתקלנו באביב,
חברו לצבא של אורן. ישבנו לשתות אספרסו. הבטתי באביב, הוא היה
לי מוכר. זה לקח לי כמה שניות בודדות כדי לקשר את פרצופו
למסיבת הרווקים ההזויה של אורן שהתנהלה שנה לפני כן. אני זוכר
את כל הנפשות שפעלו במסיבה על פי רמת האינטראקציה שלהן עם
החשפנית. הבנתי מדוע פרצופו של אביב לא היה מוכר לי מלכתחילה -
הוא היה מהבודדים שסירבו להתמסר לחשפנית. דבר שלא ניתן לומר על
רוב באי המסיבה.
המלצר הגיע ללקט את בקשותינו, אני הסתפקתי באספרסו קטן, בעוד
אורן ואביב החליטו להתחיל את המסיבה בבית הקפה עם שתי בירות
ושתי טקילות בשוט בצד. מדי פעם אני משלח את מבטי לכניסת הלולה,
ממוקד ביחצנית הצ'כית, ארוכת הרגליים שצדה רווקים תמימים
מהרחוב ומשלחת אותם ללב המסיבה. אינני יכול להאשים אותם. כל
רווק ממוצע היה נשבה בקסמיה מיד, מבצע את ההקשה הלוגית המתבקשת
שכל באות המסיבה נראות בדיוק כמוה.
התקפלנו מבית הקפה במהרה בעודנו צופים בזרימת המבלים המתגברת
לכיוון המועדון. המועדון שכן במרתף גדול, שתי קומות מתחת לפני
האדמה. בכניסה, בר מעוגל, ארוך מאוכלס בארבע נותנות שירות
שנבחרו במסננת ההורמונלית הצפופה של מנהל הבר ונבחנו בקפידה על
ידי כל שועלי הבר באיזור. אורן התיישב, משפיל מבטו למעמקי
מחשופה של נערת הויינשטפן המקומית, בעודה מסירה את שאריות הקצף
הלבן שניגרו משפתי הכוס. "את החצי שלי אני מעדיף עם הרבה קצף",
אורן פולט לכיוונה. הוא מסתובבת אליו, מחייכת, מנסה לטשטש את
טיפות הקצף הלבנות שניתזו על גופייתה בעלת שטח הפנים הקטן
ממילא. היא נוטלת כוס ויינשטפן מעוצבת, מפזרת עוד חיוך "נבוך"
לאורן, ומוזגת. זה הרי ברור שגם אם שתן חולדות דמי היה מוצא את
דרכו לכוסו, אורן לא היה משים לבו לכך. טוב, היא באמת היתה
מהממת, קרובת משפחה של דאלי לפי טענתה, אם כי תצורתה לא השאירה
מקום לדמיון כפי שציוריו של קרוב משפחתה השאירו.
אורן החל במסע כיבושה למרות שהזהרתי אותו שהסיכויים פחתו בצורה
משמעותית לאחר שהבחינה בנצנוץ הטבעת שקורן מאצבעו. אני פרשתי
ללאונג', מנסה לאתר מוקדים אטרקטיביים של הון אנושי. ניקול
וקלינט בלטו. עיניה נצצו בחושך המוחלט, שולחות זיקוקי שובבות
לעבר הרחבה. ניסיתי לעמוד על טיב היחסים שלה עם קלינט. במבט
חטוף הם נראו כמו זוג נשוי, ביציאה הדו שנתית שלו, שנדרשה
בתוקף ע"י האישה, שהרגישה רוויה מכל האטרקציות הביתיות. היה
נראה כי ניקול מנסה בכל מאודה לשלח זוג עיניים חרמניות לכל
שועל שנקרה בדרכה בעוד קלינט מנסה להבריח אותו באמצעות חשיפת
שיניים קדמיות רוויות ניקוטין.
כמובן שנטלתי על עצמי את האתגר.
והאתגר מסתבר היה גבוה, גבוה הרבה ממה שציפיתי, ניקול התרוממה
ממקום ישיבתה לגובה של 178 סנטימטר. וכעת אני צריך לרקוד עם
התורן הזה. הצתתי שיחה קולחת ומהירה על קורותי בתל אביב, מנסה
לקלוט תגובות ראשונות מהחייזרית התורנית הזו. מבטא האנגלית שלה
לא הסגיר אותה, מבטא אמריקאי טיפוסי ללא גינונים של הדרום.
שיערתי שהיא באה מצפון מערב היבשת, אולי מאיזור שיקגו. לא
טעיתי בהרבה. בזריזות מעוררת קינאה (אצל אורן הצופה מהצד)
הנחתי את ידי על שיפולי הגב התחתון שלה, בעודי מפעיל כוח פיזי
מתון על מנת לקרב את גופה. במצב שכזה, מיקום הנחת היד במורד
גבה של אישה הוא קריטי מאד בכל הקשור להצהרת הכוונות של
המשורר. מחד, יד גבוהה מדי מעידה של חוסר ביטחון גברי, לעיתים
אף אימפוטנציה בפוטנציה. מאידך, יד נמוכה מדי מעידה של תשוקה
מוגזמת ומוקדמת מדי לזיין. על כן, יש לזהות את העמק הרזה
שממוקם באיזור הגב התחתון, מרחק נגיעה מתחילת הישבן ולמקם שם
בביטחון את היד הגברית. ואם היא נשארת שם לאחר מספר שניות בלא
תגובה נשית נגטיבית הרי שהצהרת הכוונות קיבלה ביטוי מוחשי
והתקבלה בהבנה נשית.
במהרה ספיגת האלכוהול נתנה את אותותיה בעוד הדיבורים נמוגו,
וזוגות ידינו החלו סוקרות בסקרנות את גופו של השני. ברגע של
אמת מפוקפקת, כזו שמתקבלת אחרי 3 שוטים של וודקה, קירבתי את
שפתי בביטחון, הידקתי את אחיזתה במותניה, יישרתי מבט אל השכבות
הפנימיות של אישוניה והנחתי לשפתותינו להיפגש. ניקול נבוכה
מעט. התרחקתי מעט על מנת להתקרב יותר. הבנתי כי אנחנו צריכים
לשתות עוד משקה. הלכתי לבר.
בדרכי חזרה מהבר, לאחר התידלוק האחרון אולי של הערב, צפיתי
בזוג גברתנים שארבו לניקול עוד מתחילת הערב מנסים למשוך את
תשומת ליבה באמצעות האנגלית הדלה שבפיהם. ידעתי שאין להם הרבה
סיכוי, כי ניקול אינה כאן בשביל לזיין, היא פה בשביל לתקשר
ולזיין. חששותי הרזים התפוגגו במהרה בעוד ניקול שילחה אותם
לדרכם. היא חייכה אלי."Lets hit the road lover", היא אמרה.
הערב נראה מבטיח, מבטיח שינה עמוקה. במונית, זכורים לי במטושטש
אורותיו של מלון דוויד אינטרקונטיננטל, בעודי כלוא בזרועותיהם
של ניקול וקלינט, במצב מתקדם של הכרה מעורפלת.
"?What the fuck did I drink back there"
שאלתי את ניקול. קלינט חייך ואמר :
" Don't worry bitch, we have the whole night to figure that
out.

בעודי מנסה לחלץ את עצמותי הכבדות מבין המצעים, מקלל את
הברמנית מאתמול בלילה שפיתתה אותי לעוד שוט מיותר של וודקה,
הרגשתי חיוך קטן מתפשט על שפתי. במהרה נלווה אליו ההנגאובר
הצפוי ביחד עם תחושת צריבה מוזרה בכל הגוף.
" I never imagined you go both ways", ניקול סיננה. לרגע
יחיד, התחוור לי כי את ששת השעות האחרונות ביליתי בין מצעי
המיטה של הזוג. התחלתי לתחקר בתקיפות את מוחי, מנסה לשחזר את
רגעי התהילה האחרונים של אתמול בלילה. אך כל מה שמוחי נאות
להחזיר לי זה את צלצול פעמון המעלית בקומה השמונה עשרה של
המלון. השתחלתי מחוץ למיטה בזריזות ובדממה על מנת לא להטריד את
גופתו המפותחת עטורת הקעקועים של קלינט מימיני. התבוננתי
מסביבי, רצפת החדר היתה עמוסה לעייפה בתערובת מוזרה של פרטי
לבוש. כיסיתי את גופי בחלק מהבגדים ששיכתי לעצמי מליל אמש.
יצאתי למרפסת המרהיבה שהשקיפה לחופו הדרומי השליו של הים.
מאחור הרגשתי את זרועותיה הארוכות של ניקול נכרכים סביבי
כתמנון שמרכך את טרפו.
"You know I was just kidding with you earlier", היא סיננה
במפתיע. הרגשה של חום התפשטה בי לרגע, מלווה לפתע בשברי מראות
מהלילה הקודם.
"I was hoping you will say something like that", אמרתי.