כל פעם שהייתי
מבקרת אותך,
היה לי קשה לעזוב
ולהפרד ממך
בתנועות שפתיים בלתי-נראות
מלמלתי לעצמי,
"לא, עוד לא,
הוא נשאר כאן לבד,
קר לו שם,
והתולעים?
וחשוך גם
הן לא נשאיר אותו?"
ואז, הדמעות היו באות לעזרתי,
ולא הייתי צריכה להסביר דבר.
אמי בכתה יחד איתי.
לאבי
13/10/2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.