בעמק נשמתי,
ספק גבוה ספק נמוך,
יושב אני, מסתכל על עצמי,
שותק ומבין - בלי לדבר
- בלי לכלוך.
אמונתי הקיימת
עוטפת את פחדיי,
מחממת את האומץ לפרוץ.
אך העוז אשר מוטבע בי
טובע בים מעשיי
והפסימיות שוקעת בבוץ.
אין דימוי או תיאור
למשקל הזמן
בו מחפש בחושך
את אור נשמתי.
כשעל סף דמעותיי הלא נוגעות,
באשליית אהבה
עומדת אישה,
ונשמתי
בזרועותיה המחבקות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.