אל תדאג אני בסדר
ויום רע זה כבר הרגל
זה לא שזה בא כך פתאום
זה בטח קשה להתרגל

הפצע עוד פתוח
ויורד ממנו דם
כי הגלד מאחר לבוא
שוב בוכה ותמיד מפחדת
ונמאס לי נמאס לי כל כך לשנוא...

כי כששורטים אותך עמוק
תישאר צלקת שתלווה אותך עד הסוף
זה לא יהיה מוות וגם לא יסורים
אבל לא תבטח באף אחד שוב

אומרים שמה שלא הורג
יכול תמיד רק לחשל
ועצוב עד כמה שזה נכון
זה בטח קשה להסתגל

אני רואה אותם מרחוק
ומיד מתקפלת
הקול נסדק לרגע קטן
ואני שוב בוכה ותמיד מפחדת
כמו תמיד מחכה שהכח יעבור עם הזמן.