New Stage - Go To Main Page

ארז ביאלר
/
הרהורי סרק.

כעת אני הולך ברחוב.
כעת במובן של הווה.
כעת רוב חיי הם עתיד.
עתיד, שבכלל לא בטוח שהוא עתיד לקרות. עתיד, שחלקיקים של
תודעה, של זכרונות שעוד לא נוצרו, מרצפים את הווייתו.
העבר הוא בעצם דומה מאוד.
אותם החלקיקים אך בשינוי מינורי.
בהירות יתר.
התמונה מצוייה במסגרת של זמן וחלל וההצבעה היא פשוטה יותר.
פחות מעשית.
למעשה לא יעילה בכלל.
העולם הרי עוסק במה שאתה עוסק, כי אתה הוא העולם של עצמך. רוב
הדברים שאתה עוסק בהם בנויים מדברים שרצית לעשות.
בעתיד.
ומה קורה כשאפשרויות העתיד מצטמצמות? האם כל שנותרו הם חלקיקי
העבר? מה קורה כאשר נגמרים כל חלומות חייך, כאשר כל נופי
הבראשית בהם רצית לבקר, בעתידך, מתרחקים ממך, מפני שעתידך קרב
לקיצו? האם הבחירה המשמימה, לשקוע בהווה של סוף חיינו, היא
נצחית וסיזיפית, (במובן ההתנהגות האנושית) לאורך מהלך
ההסטוריה?

כעת הכל פרוס לפני, כאילו מכוסה שמיכה האטומה לגשם שאלותי.
אך כעת משתנה מרגע לרגע.
כנראה שעם הזמן באות התשובות.
גם המוות....



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/10/01 7:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארז ביאלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה