ואולי יום אחד אפרוש לי כך כנף
ואעוף למקומות אחרים
שנמצאים רק אחרי העננים,
אחפש את עצמי
אחפש לי ידיד
וכשלבסוף אמצא אותו
אשמור לי אותו לתמיד.

הוא שיודע הכל
מגלה את ניסתרות ליבי בלי שארגיש
פתוח לכל ונגיש,
הוא שם
הוא תמיכה
הוא לא חונק (רק כאשר אני באמת רוצה)

הוא אח, הוא חבר ואת זה הוא אמר
כשטוב לי הוא שם, כשרע לי (בפעם הראשונה בחיי) הוא גם שם
אני נופלת - הוא מחזיק,
מלאך שכזה איתי תמיד

מחפשת, מתבלבלת
והוא בחיוך של מלאך
שאני יכולה לראות גם בלי לראות את פניו
מחייך ושולח לי חום ורגש
השאלה אם הוא ממלא מקום של משפחה
עדיין מותירה אותי פעורת פה, כנראה שהוא הכל.

מי יתן אלי ואמצא גם אחד אמיתי