ליאור פז / צליל תקווה |
שרצה להיות שמח,
הבדידות שוב משתלטת,
צליל תקווה בורח.
מתבוננת על ציפורים אחרות,
עפות להן עם הרוח,
הנחמה שלי התעופפה כמוהן,
וקסם ליבי זורח.
אני ציפור של חורף,
הילד שם אותי בחום,
נפשי נחנקת ללא יכולת לנשום.
והילד הקטן שרצה להיות שמח,
בורח,
עם אלפי דאגות הבהה בירח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|