את יושבת לבד עם הבדידות שלך
אוכלת את עצמך מבפנים
מכאיבה לעצמך, מתעללת בנפשך
ולא מפסיקה לא מרפה מהכאב, הכאב
בוכה, צועקת בשקט, בתוכך
שא ישמעו, שלא יראו
שלא יבחינו שמשהו לא בסדר
שלא ירחמו עליך כמו שמרחמים על כלבת רחות
שלא ידברו בשקט על הכאב שלך, על הדמעות שלך
על איך שאת בוכה בלילות, על איך שאת פוצעת את עצמך
שלא יתלחשו מאחורי גבך על כמה שאת אומללה
על כמה שאת מסכנה
וזה בסדר מבחינתך, את תמשיכי לחתוך את עורך, את נפשך
תמשיכי להסתכל על כולם דרך המשקפיים השחורות שלך
והם ימשיכו להסתכל עליך דרך המשקפיים הוורודות שלהם
ואולי כשתורידו את המשקפיים, את החומות, את המסכות
תוכלו לראות אותה כמו שהיא באמת, כמו שהיא רוצה
והיא תוכל לראות אתכם כמו שאתם באמת, כמו שהיא רוצה
ואולי אז היא תבכה פחות בלילות.