כשמחפשים בת זוג לחיות איתה, מה אנו מחפשים?
האם אנו מחפשים את עצמנו? האם מעוניינים להביט בה ובעצם להביט
במראה?
כשמתחיל קשר חדש תמיד מחפשים את מה שמשותף. אבל מה עם הדברים
השונים?
מה עם אותם עקרונות שעליהם אנו עומדים כבר שנים? האם עלינו
לזנוח אותם? האם עלינו להעצים אותם בזוגיות?

כשמחפשים בת זוג מעוניינים במשהי להיות איתה, להעביר איתה את
הזמן. מחפשים את האחת שנוכל לשתף אותה בתחושותינו, ברגשותינו,
במחשבות הכי כמוסות שבלב, וכן, לעיתים גם ברגעים הקשים.

אז את מי באמת אנו מחפשים? כשנביט עמוק בפנים, בתוכנו, האם אנו
מוצאים את אותו אדם שאליו יכולים אנו להיפתח? האם אנו באמת
יודעים להרגיש, לחוות, לאהוב? לכן ברור, לפני שמחפשים את האחת,
יש למצוא מישהו אחר. יש למצוא את האחד, את האני.

ובכל זאת, את מי באמת אנו מחפשים? את זאת שתחייך כשאנו עצובים?
או שמא את זאת שתבכה איתנו?
כשאנו מפתחים מערכת זוגית האם אנו באמת ובתמים נפתחים זה לזו?
האם אנו באמת מחוייבים להרגיש?

האם אנו באמת מוכנים לאותה שותפות? שותפות הרגש? שותפות הגוף?
ובעיקר שותפות גורל?

בכל הסתכלות עצמית נוצרים חורים, ואת החורים מי ישלים? המשפחה?
החברים?
את המשפחה אנו אוהבים. את החברים אנו מוקירים. אך האם הם באמת
משפיעים? האם הם באמת  משלימים את החסר?
כשמחפשים בת זוג תמיד רוצים להשלים את החסר. כשמחפשים את האחת
מבקשים להשלים את החלקים הקטנים שחסרים לנו בפאזל החיים.

ובסוף, כאשר כבר מוצאים, תמיד אנו נשאל האם באמת מצאנו את
האחת? האם באמת, או שמא אנו מביטים בראי?

אך חשוב מכל זה תמיד לדעת שכל מציאה אפשר לאבד. והאם אנו
מעוניינים להישאר באותו מעגל? אבידות ומציאות?

לבסוף כל אחד ואחת רוצים להגיע לנחלה. כל אחד ואחת רוצים לבנות
מערכת זוגית אוהבת, תומכת, מפנקת והכי חשוב מממשת.