שיר לפיה שאני הכי אוהב (ולא בגלל שהיא נסיכה) /
מאת : צרצר שמכיר אותך מאז שהיית ככה קטנה.
כשרק נולדת - לאמא טינקרבל ולאבא שאת לא מכירה
נולד מעין חוק שחייב לעטוף אותך בחום אהבה
(חיקוק חוק אמיתי לא היה כלל נחוץ...
כי כל הרואה אותך עטה על שפתיו מבלי משים חיוך)
וכשאת צחקת, כל השומע התמוגג
צחוקך - צליל פעמונים שובה לב
מחוץ לכדור הארץ, הירח דגדג את כוכביו
הם ברחו ממנו, צוחקים גם הם, עד לשביל החלב
וכשאת בכית - השמים הכחולים נעשו חומים
ולמרות שזה היה חודש יולי, מן העצים נשרו מיד כל העלים
השמש התאבלה, התחבאה מאחורי עץ ישן וקשיש
העפיפון שהיה על אותו עץ, את מיקומו מייד העתיק
הוא חש מובך על אימו החמה
(והרי אף ילד לא אוהב לראות את אימו בוכה)
הציפורים נדמו מרוב כאב
והעננים לא ידעו לאיזו צורה להתחפש.
"וכי ממתי נסיכה בוכה?" שאלו הפרפרים
והפרחים שהעריצו את הנסיכה (כמו כל שאר ממלכת הטבע) היסו אותם
מיד.
"מישהו ניסה לברר מה קרה לה?" שאל צבעוני אחד חוצפן
"אני יודע שכלנית ונרקיס מבררות..." ענה לו בשקט חצב לבן
החמציץ שהיה ליד קרא "אימא, אימא, אני רוצה שהיא תחדל
להתייפח!"
ענו לו הרקפות הסנוביות - "תשתוק, ילדון, אתה אפילו לא
פרח..."
"די, די לריב" היסה אותם הסביון החכם מבין הצמחים
"בעיתות שכאלה עליו להישאר מלוכדים ומאוחדים"...
השתנק קמעה או שתיים, ונאנח הסב
ניגשה אליו אשתו שושנה, להחזיק לו את היד
אך הוא חיפש את מקל הסבא שהיה ממש מתחתיו
ופתאום ראה את משהו בתוך הנהר ששכן למרגלותיו
הדגיגים ערכו התקהלות סביב העצם הזר
מה זה? מה זה? שאל אלמוג מפוחד
הייתה לחפץ צורה מאוד משונה
מין שני עיגולים אשר להם אותה פינה
צבעו סמוק, אדום עז, כאש להבה
היה זה ליבה של הנסיכה. |