אלה פיינשטין / התנפץ האגרטל |
אתה ממלא אותי בקולך -
כינורות מושכים את אותו הצליל
לאורך גופי
מלטפים,
טיפה מדגדגים -
כול שבריר בתוכי.
ואני, מתנפצת על הריצפה הרותחת
וידייך -
אוספות כל חלקיק שכאב וצעק
כול זעקה למקומה, שיערה בשערה
דמעה אחר דמעה.
ואתה נושק לי - שורף אותי
מתנגן לתוכי
מתפתל בי
זורע -
את מה שנותר בך.
ואנחנו -
פרחנו בנפרד
ועכשיו, נותרנו כך לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|