סיגל גרוס / אני נרקמת לאיטי |
פרחי-אביב קמלים בדש הבגד,
תוחמים אותי באדרתי.
מלפני, מאחורי ומצדדי
(סופרת).
עד כאן.
זיכרון עמום נחרט, ממאן, נגלה.
מנסה להשיב קצת אויר שננשם לחדר,
מנסה להשיב קצת ניחוח של חולצה
משנה שעברה.
הבלאי עוטה בי כל רוח בנפרד -
בדידים של תאווה.
אולי יום אחד אהיה.
אולי יום אחד
אהיה
גם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|