אני לא יכולה לשלוט עליו.
ואתה יודע כמה אני שונאת שאין לי שליטה על גופי.
הוא שם, והוא לא הולך.
הוא גם לא ילך. אשתחרר ממנו לבסוף רק בעוד שבע שנים.
ואז, תשאר נפשי עם צלקות עמוקות.
ולך, אהובי, אין דבר לעשות.
אולי רק לוותר, זה לא ילך, זה רק יכאב יותר.
אין מה לעשות.
אין מה לעשות.
אין לי מה לעשות...
אתה יודע איזו הרגשה זאת?
הרגשה מלוחה ושורפת, כתם בעייני, היא שם והיא לא הולכת, שולחת
זרמים מתחננים לגופי, איך זה שהוא כך כך קשור לנפש שלי?
אהבה, זעם, זיכרונות, חימה, געגועים וחרטה מותכים יחד לכאב
מושלם, כאב גדול ויפה ונורא ומושלם. והוא שם.
ועדיין. אין לי מה לעשות.