מצטער... על כל יום שעובר, כשדברים לא עובדים,
נוטה להזדהות עם כל אותם המתאבדים
שלא השיגו את האושר במרדף של החיים,
בחרו לברוח, כי לא נשאר כבר כח
באמת... שמסביבי יש רק חומות שקרים,
את האמת היחידה שלי כתבתי בשירים
שאף אחד שמכיר אותי לא יקרא בחיים,
זאת האמת, שכתובה על עוד נייר שהתקמט
מצטער... זה לא מי שרציתי להיות,
אכזבתי את עצמי
ואתכם... זה לא איך שרציתי לחיות,
הפצע הפנימי, זה כואב...
למה זה צריך להיות אני?!
שסובל... בכל יום שעובר, כשדברים לא מסתדרים,
נמאס לראות עיוורים, חולמים, טיפשים מאושרים
כי זאת סתם הצגה במשחק של החיים,
וכשאתם תהיו זקנים לא תרצו להיות עוד שחקנים
באמת... שנמאס לכתוב שוב את אותן שורות,
בעוד חדר בלי תקוה, כלא של ארבע קירות
שלא נתנו לי סוג של אושר במרדף של החיים,
רוצה לברוח, כבר לא נשאר לי כח
מצטער... זה לא מי שרציתי להיות,
אכזבתי את עצמי
ואתכם... זה לא איך שרציתי לחיות,
הפצע הפנימי, שכואב...
אבל זה לא רציני. |