מפעם לפעם חוזר אלי אותו חלום רחוק ומטושטש.
אני לא ממש זוכר מה קורה שם, רק
חום מתיש ורעש חזק, זבובים, וריח של בשר שרוף.
ויש שם ילד בן 20, עם מבט אבוד ופנים מובסות, שהורג אנשים.
אני מביט לתוכו, לתוך מבטו, ואין שם כלום.
לא עצב. ולא חרטה. רק השתקפות של דמותי.
ורגע אחרי שהחלום נגמר אני מבין שראיתי את חיי ואת מותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.