הפעמון צלצל ודי קיוותי שזה אתה
ציפיתי שתבוא כמו בפעם שעברה
להביט שוב במבטך האמיתי והכנה
אני שואלת בליבי מה הלאה יהיה.


ליבי פועם בחוזקה ועייני עצובות
מנסה לבלום את הדמעות שעולות
משחזרת כל רגע קצוב - כל מילה
ונזכרת איך כעסנו באותה המריבה


כל-כך כיף לי איתך, הכל נהדר
בכל חודש ביחד, בכל רגע שעבר
אתה יקר לליבי, אני אוהבת אותך
אז למה לעזאזל כל זה קרה?!


אותן דמעות שוב מעייני מבצבצות
הטלפון מצלצל - אני רצה לענות
לא, לצערי זה לא היית אתה
אז אולי תבוא כמו בפעם שעברה...