|
יומולדת שמח. אני סופר לך שעות. דקות. ימים. את כבר בת 19. או
24. או 30. אני לא ממש יודע. שונא לספור. שונא סופים. אני שונא
גם התחלות. אבל סופים אני ללא ספק שונא יותר. ויותר מזה שאני
שונא סופים, אני שונא ימי הולדת. לא את כל ימי ההולדת. רק את
היומולדת שלך. אני יודע שהבטחתי לך לא להיות עצוב. הבטחתי לך
לחייך בכל פעם שאני שומע את השם שלך. בכל פעם שאני נזכר בך.
בכל פעם שאני אוכל ארטיק אננס. בכל פעם שאני שומע את השיר ההוא
של דן תורן, ההוא שפעם כתבת לי את כל המילים שלו על החול בים.
הבטחתי לא להיות עצוב. אבל היום אני לא יכול שלא.
יומולדת שמח. אני שומע כל מיני מילים סביבי. היום הכל מזכיר לי
אותך. הברושים שמציצים מהחלון. השכן שמנגן בסקסופון. גלידת
הפיסטוק שיש במקפיא. כל כך הרבה מילים ואני שותק. אני לא שתקן.
אף פעם לא הייתי. אבל היום אני שותק. רק שותק. קמתי בבוקר
שותק. הלכתי ברחוב שותק. ואני הולך לישון שותק. לחלום לי
חלומות שותקים על ימי הולדת שמחים. עם בלונים שותקים. ליצנים
שותקים. ועוגה גדולה ושותקת.
יומולדת שמח. היום. היום יומולדת. אני סופר. אני שותק. מותר
לי. הבטחתי שלא. ושיקרתי. הבטחתי גם לא לכתוב יותר. גם בזה
שיקרתי. הבטחתי לך הרבה דברים. ברובם שיקרתי. הבטחתי להיות רק
שלך. הבטחתי גם לא להבטיח דברים כאלה. הבטחתי לזכור אותך עד
סוף הזמן. שיקרתי. לפעמים אני שוכח.
יומולדת שמח. אני שותק. ומשקר. וסופר. הלוואי שהיום הזה יעבור
כבר. הלוואי שהוא ישאר לנצח. הלוואי שאני ארדם ואקום מחר.
הלוואי שהרגע הזה ישאר לנצח. הלוואי שיהיה פה רעש עצום של
טרקטורים ומשאיות. הלוואי שיהיו סירנות של אמבולנסים וכבאיות.
הלוואי שיהיה פה שקט. שקט של לילה חורפי. הלוואי שתהיה פה
דממה. שקט של סוף הזמן. ואז אולי אוכל להפסיק לזכור אותך.
היום יומולדת.
|
|
|
רגע, חרקירי זו
תרופה
הוליסטית?
שמואל
איציקוביץ' מנסה
לטפל בשלשול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.