לפתע התעורר. הוא שמע משהו והתעורר. משהו רך ומתוק. השעה הייתה
שתיים. בצהריים. הוא הביט על האישה שלידו. כל כך זקנה. היא בטח
לא שמעה כלום. מסביבו היה חושך. הוא לא הבין למה אין אור. הוא
מישש בחדר. ידיו נגעו בחלון המוגף.
לפתע נזכר ברעש ששמע. רך ומתוק. הוא התקדם בזהירות למטבח.
מנסה לא להרעיש. הרצפה הקרה שלחה כפור לרגליו. הוא עצר והביט
סביב. הוא עדיין שמע את הרעש. לפתע עיניו עצרו בתדהמה. הלחם
שניצב על השולחן מולו שרק בהנאה.
הוא הביט בבהלה במשך עשר דקות בייצור המוזר. לפתע פתח הלחם את
עיניו והביט בזקן. מה אתה עושה פה, שאל הלחם המופתע. אני, ענה
הזקן, אני... אני רק באתי לאכול משהו. מבט מבוהל נסך את פניו
של הלחם. מבט מבוהל, באמת.
לא... לא אותך. מיהר הזקן להרגיע את הלחם. את הגבינה
הבולגרית. הלחם לא שינה את מבטו. אבל היא נחמדה, השיב בפחד. אז
אולי את הנקניק. לא, מיהר הלחם להשיב. אני והוא חברים עוד
מהגן.
לפתע שמע הזקן רעש בחדר השינה. אשתו התעוררה. אולי אותה, שאל
הלחם. מה, הביט הזקן בכיכר. בסך הכול היא די נודניקית; לא
נותנת לך לפתוח את החלונות בצהריים. נותנת רק שלוש פרוסות כל
ערב. הזקן הביט בבהלה בגוש הלחם. השחור והקר. הוא שמע צעדים
מתקרבים. תוך שניות הוא לקח את הסכין וקיצץ את אפו של הלחם. אם
תפחיד אותה אני אוריד לך את שאר הפרצוף! איים ודחף את האף
בכיסו.
האור נדלק. היא עמדה מולו ומבט מוזר בפרצופה. חשבתי שיש פה
מישהו אמר והביט סביב. מתרכז לא להביט בלחם. היא גם שמעה משהו.
הוא אמר לה משהו על הרצפה הקרה. היא המשיכה להביט בו במבט
מוזר.
הוא חזר על דבריו והביט סביב. גם אני שמעתי משהו. אמרה. אבל
כנראה זה היה כלום. לפתע היא תפסה את צלחת הלחם. פינתה אותה
מהשולחן. הלחם חסר האף שתק.
לא זה כנראה לא היה כלום. חזר אחריה.
אז תבוא. אמרה בלחש. זה היה בטח מבחוץ. בוא כבר למיטה. הרי
אפשר להתקרר על הרצפה הקרה. הוא הביט בחלון החתום והיא סגרה את
האור. הוא נילווה בשקט אחריה. הזקנה השתכנעה, שזה היה המרזב
שזז ברוח.
הם שכבו על המיטה. היא נרדמה. הוא פחד לקום ולהעיר אותה, אז
נשאר לשכב. הייתה דממה. השקט הרדים אותו.
לפתע התעורר. שטוף זיעה. הוא נזכר בלחם השטני. רק רגע, חשב.
אולי הכל היה חלום? האישה לידו ישנה. אולי רק עכשיו הוא
התעורר. הוא נרגע. משהו אבל הפריע להירדם. הוא מישש בבגדיו.
משהו היה שם. עיניו נפקחו. הוא הוציא את האף השחור מכיסו ובחן
אותו. הוא נראה סתם כמו פרוסת לחם פשוט. באופוריית שלווה הוא
טרף את גוש החיטה האפוי. לאט, לאט. מתענג על כל רגע של שפיות.
כאשר חזר הביתה בערב שלמחרת דחפה לו ארבעה פרוסות לחם. בדרך
כלל היה יכול לאכול רק שלוש.
אתה יכול בשקט לאכול ארבעה אמרה והתרחקה מהמנורה. הוא לא
משפיע עלי כל כך טוב הלחם. אז תאכל אתה אחת יותר. הוא לא משפיע
עלי כל כך טוב.
הוא רכן עמוק מעל הצלחת. לא הרים עיניו. לחם שחור פשוט. |