עמית אופיר / יומן מסע 5.2.00 |
דוברים את שפתי, שם ידעתי כי אמלוך.
עצרתי בצד והתקדמתי לעבר היצורים השמחים
מיד הם ידעו כי מלך אני, מלך ואדון לעצמי אנוכי.
היצורים הקיפו אותי ונתנו לי כבוד הראוי למלך,
הם הצטופפו סביבי ונגעו בי, כאילו בכדי לדעת ממה אני עשוי,
הרגשתי איך האהבה חודרת לתוכי,
וזה הספיק לי כדי שאדע שזהו ביתי,
גם אם זה היה רק לכמה רגעים,
קפצתי ראש לתוך תהום שעבור היצורים נתפשה כפיסגה,
גם הם חשו כי מלכתי בממלכתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|