יעל לביא / עצב אמיתי |
ממש עומדים על הגדה,
רגלים חופרות בחול,
מחזיקים ידיים ונוגעים,
ובינינו הזרם הגדול,
ובשניה אחת בתוך המים הקפואים,
רואים את הגלים מתנפצים על הסלעים,
ואנחנו בתוך הקצף הזורם,
נאחזים באהבה שלא תיעלם,
ואני עוזבת את ידו,
ומחליקה אל המפל,
ודרכינו נפרדות...
והוא מביט בי ממעל,
והמבט האחרון,
אישון מול אישון...
דמעה זולגת מעיני,
והלב מפסיק לפעום.
והנהר כולו גועש,
אך יש שקט מסתורי,
מאחורי כל גל רועש,
יש עצב אמיתי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|