אם נדמה היה לי כי שכחתי
מודה כי טעיתי
לא חשבתי שעד עכשיו
לא הפסקתי לכאוב
בשקט בתוך גופי
יש רגש שלא ישקוט לעולם
וכאב אילם שמתעורר כשקר
זכרונות מתוקים מהולים בכאב אין סופי
העצב משתלט על המתיקות
משאיר טעם חמוץ
לפעמים בא לי לצרוח
אולי לברוח
להתחיל את הכל מחדש
אך משהו מאחור מחזיק לי את היד
לא נותן לי ללכת
לא מתקדמת
הכל נשאר במקום
כך גם העתיד
שלא בא עליי לטובה

ובצד השני
נראה כי כבר שכחת
כי כולם שכחו
כבר לא עצוב
הכל כרגיל
החיים ממשיכים הלאה
כרכבת הטסה על פסיה
אולי היא כבר ב'תל-אביב מרכז'
בכל הצבעים והגוונים האפשריים

ואני רק מחכה לתחנה הבא.
'גן-עדן גיהנום', אולי קוראים לה.
היא תכף תגיע
אני כבר מחכה.