יום הכיפורים הוא נהר.
בנהר אי-אפשר לשחות נגד
הזרם.
בעשירי לחודש נפגשנו
והוא בלע אל תוכו
את תוכי
והמס את בגדי
כאילו היה מקווה טהרה אינסופי
ולא היה ענף לאחוז בו
הוא שאחז בכל גופי
העירום מקליפות;
הוא שעשני כפרי
המפלס את דרכו בזרמיו
החושף את כל מערומיו
ונשטף
(ונכסף)...
אך כשיצאתי
כפרי חדש
פתאום,
הנהר לא נשפך אל תוך הים.
הוא נשפך לרחוב סואן מלא אדם,
ואט אט קולו הלך ונדם,
ושוב עטיתי על עצמי קליפה חדשה
ישנה
וחיליתי
עד שהפרי בקליפות נאטם.
אבל ברחוב אפשר ללכת נגד
הזרם ממשיך עד לשנה הבאה.
(החלק השני לא מתאר את החוויה האישית שלי, אלא רשמים שנוצרו
בי מצפייה) |
