פנינה אל / על מפתן הדלת |
שיווי משקלן וצונחות
אט אט
בזו אחר זו
על אדן חלון בהיר
לעת לילה נקווית בו התוגה.
ענפים מטפטפים בחשאי
דמעות רקיע חרישי
על מדרכה סלולה
המובילה אל דרך אחת בלבד
אל שחור הגלים
ועצבות החול.
ובעיניך להבת הנר משתקפת
נרעדת עימך במשב עדין
ואיני רואה עוד דמותך
רק תמצית הכאב נשארת
חשופה לעין כל
כראי
המשקף את הרגשתי
תם הכל ואין דרך אחרת
ריח נדודים ותרמיל ישן נגלה
ושם על מפתן הדלת
ראיתיך
ובעיניך
כבר לא הייתה
אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|