אישה יושבת, שלובה, מצטנפת בפינת חדרה/
גוף גמיש, דולפין בלהבה, צנום, גרום כשל נערה/
נעים תווי הטל צילה, ואין רואה שיקוף עצמה/  
עין סערה בתולית רוצדת, מתחבטת בשאלה/

מעלעלת בספרה, קמוט, נקוב חורים ככברה/
מכירה פיגומי העלילה, ממששת קימורי מילה/
נהירים בה הם, לפני ולפנים, גלויים בפני רוחה/
והדפים עוברים כפופים, נענים בקול, מרפרפים/

כתלים חשוכים, קרן מנורה מנסה אונה מולם/
שמיכה דקה צונחת הימנה - עלה נידף בשלכתו/
כתפיים חשופות נגלות אז, חיטוב של שריר כווץ/
שמלה של מלמלה עוטפת, צדודית של שד חובקת/

ראש עייף נרכן שפוף, שמוט לה על ברכיים עגולות/
שתי דמעות זכוכית מבצבצות - אחת בכל שמורה/
מתעקלות, גולשות על מצוקי לחי - עור מקטיפה/
שבילי לחים, סלילים של מליחות, נעלמות לפתע/

שפתי שושן תרטוטנה, מתלבטות בין בכי לצחוק/
עפעפיה נרעדים זעים, כאוזני הארנבות הנדרכות/
לא נכנעת, מתריסה, יד קפוצה שורטת מסעדים/
חזקה עוצמתה, אין היא נשברת, קשיחה כאבן חן/

זוקפת בפסיעה, ספרה אחוז, נתון בין אצבעות זהב/
אל החלון סקרנותה נמשכת - ריח חם, שקיעה גואה/
תכול צובע שמי האודם, שובל שמש מתעמעמת, נמוגה/
מן הנמל עולה צפירה, משק דואה, רוחף יסעור הוזה/

הרצפה ברמיזה קוראת לה בואי סורי, אריחיה קור נעים/
מתכרבלת, מתערסלת, כמו עובר הצף בקרום המסתרים/
במוחה נושבים שורקים הלכי-רוחות, וקולות מיני צלילים/
היא חוככת, דומה נקרעת בתלישה, רגשות געש בלי מילה/

אור שנהב מבזיק בירכתי הבטן, זיקוקין של התרגשות/
דופק לב פועם במרץ, קלסתרון קורן, חיוך דקיק נמתח/
במחול טורף פוצחת רון, כל גופה הומה, רוחש כמרקחה/
אל צאלי אהוב ליבה תרוץ תנסוק אז, עד לכלות נשימתה.