איש ספון, חובא בקיטונו, ענן טחב גס צובט לו באפו/
אפרקדן שרוע, כילת שפריר, קובל כפיו לרום תקרה/
נהמות חתול רושף, ולחיתה כבדה של כלב אשפתות/
מחולל הס דממתו, הפוגת ארעי רועמת הדי שוחות/

אין לומר לו, אין מילים בו, הוא סבוך בתוך עצמו/
מערבולת ראש קודח, גוש רותח מך ענבל גרונו/
כוס של מיץ, וכף של אורז מלטפות מכווה בטנו/
אי של שקט, גלי קול, צובאים, באים בכל כולו/

הוא נוהה, נכסף עורג הוא, מהלך ברמץ גחלים/
שדו חומד לצון לו, אברותיו עוקד בזוג כבלים/
מטבורו גרגור המיה בוקע, להסות בו לא יוכל/
להב געגוע מדמם בו, בקרביו שותת, נושך נבל/

מפוח ריקנות ימלא בו כסת, אל הבלי פיה הוא נרעב/
ארון נפתח, נטרק נסגר, טביעות זכרון, עקבות מרחב/
בלילות חצות תרדמתו בורחת, בקולה קוראת אליו/
מהרהר, עשן מוקרם בשרעפיו, חליל של קסם בכליו/

בידי סילונות מי קרח, ראש גלוח הוא מפקיר/
שוב ושוב גופו קופח, שינת רוחו מדיר תדיר/
קול מפיח צינור חלול, יבבה תזלוג מתוך ליבו/
הוא יוצא, נכנס ובא - אבוד, נרעש אדם במבוכו/

זמן תפל נוזל, חסר גון טעם, שעותיו מתקתקות בריק/
כל ימיו המתין עד בוש, הנה כלעומת שבאה, תעתוע פג/
מתחקה הלום, בוהה אחר הכלום, הלמות אסיר רדוף/
פרפר ליל מרפרף, ונמלים מסוממות לקיר לבן דבוקות/

בלדת בלוז לוחשת, קלידי רוך מפכפכים מתוק נושן/
יללת גיטרה מחושמלת, צווחת הסקסופון בזקיק העור/  
קול זמר ינבע מבר אפל, לב בזלת ימסמס להררי החול/
כוכבי אור זרועים, טבועים אל-על, יהלומים בשמי השחור/

קרסים מושכים חגווי סרעפת, יד ענק גלודה סוטרת לו לעור/
מנותץ זיגוג קפוא, אש לוהטת בבשרו, ינתר, יאמר אז לעצמו/
ייצא נחוש, היא שם, תווך ייעלם בפסיעתו - בגמיאת הנפילים/
מתלול אהבתו יטפס לוליין, חיש, ובסערה יכבוש טירת ליבתה.