אתמול בלילה היא הביטה בעצמה.
הביטה אל תוך תוכה.
הביטה אל תוך המראה ואמרה את כל האמת.
שהיא מסרבת לראות.
ציינה עוד ועוד,
הראייה הטשטשה.
הכל הפך אדום בין רגע.
זה הלילה עושה את שלו,
החשיכה והשקט שנותנים דרור למחשבות.
השנאה וחוסר המעש שמחמירים את המצב.
הפחד מהלא נודע,
והיאוש מהמצב הנתון.
היא הבינה פתאום הכל,
הכל נהיה ברור.
האמת שהיא לא רצתה לשמוע.
אבל הגיע הזמן שהיא תתנהג בהתאם.
הסוף לדמיונות, ולחשיבה שאולי.
כך נגזר אז תתמודדי עם זה.
לכל אחד יש תפקיד בעולם הזה,
אז גם לך.
ואם יגיע לך להיות משהו אחר, אם יגיע מישהו לראות משהו אחר,
אז יגיע.
אבל לא יגיע.
אז את יכולה לישון בשקט...
[או שאולי קצת לא?]