|
בכיכר העיר
נעצר האוויר
העיניים משוטטות
בין כל המבטים
הם נועצים
ואז צוחקים
ממשיכים בחייהם
נקודות קטנות של אור
נקודות קטנות של שקט
ביניהם מופיע גם הצחוק
העצב נלחם כדי להיות מעורב
ואני, לא אכנע אליו הערב
אז כן, אני לבד במלחמה
וכן, היא מיותרת
וכן, לא קל להיות אתה
אבל אני לא מוותרת
אז כן, הם מדברים המון שטויות
וחושבים שהכול נראה ורוד
אבל אני לא אכנע
לפחות לא הלילה
כי הלילה הזה יפה מדיי
הכוכבים האלה קוסמים מדיי
הדמעות נוצצת על הלחי
הם לא שמים לב
אולי בגלל שהן שקופות
אולי בגלל שהן קטנות
אולי בגלל שהן שלי?
הכול מתפורר
החול עף ברוח
חומק בין האצבעות
הוא לא יחזור הלילה
הוא לא יבוא לבקרני
הוא לא יישאר לחבק אותי
הוא לא חושב עליי בכלל
ואני בחדר
כותבת לו
חולמת בהקיץ עליו
מנגינות שונות מזכירות לי אותו
מנגנות לי את אותו שיר עצוב...
את אותו בלדה שבוכה... |
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.