ולרי בר-אל / מגירה |
חודשים, היא דחופה אל
מתחת לבגדי החורף
הכבדים,
בחיפושי אחר דבר מה
נגעתי בה ככה
פתאום,
קורסת מכבדות הזכרונות
נשאבת אל הכאב הנוצץ
כלהב שיני פלדה מצוחצחת,
יורקת דמעות מעופשות,
דרקון הבדידות כמו צעיף צמר
מגרד בצווארי,
את עיניו ראיתי לראשונה
צהובות מביטות מתוכי
והשנאה שבערה בתוכן
חנקה בריאותיי,
הרמתי ראש להביט היטב,
להביט באויבי שלי,
והמלחמה שעוד ניכונה לי
למולו,
את המגירה הזו שוב לא
אחזיר למקומה
כשהוא בתוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|