אלכסנדר צעד. שמש בפניו מפריעה לו לראות את הנעשה מקדימה.
איך כל גדודו מחוסל בידי החיות האלה. אחד אחרי השני הוא שמע
אותם נופלים.
והשמש רוכבת על גבו בעודו מפלס את הדרך קדימה מסרב לשכב
ולהעמיד פני מת.
אלכסנדר חוסל בידי קליע בודד שחדר לרקתו ופגע בכלי דם חיוני.
הוא שכב ודימם...
חובשים לא נראו במקום כנראה כולם מתים.

פגרים זה כל מה שנותר מהקונפליקט.
כך הוא שכב. בעוד מוחו גוסס על המחשבה האחרונה.

אלכסנדר פקח את עיניו בבוקר כששלג טרי כיסה את האדמה.
כמה זמן הוא שוכב כאן לא ידוע.
בעודו קם ומנער את עצמו מן השלג הוא מגלה כי מלבן שחור ענקי
נמצא מלפניו... כמו חור.
אלכסנדר נבהל...
החל לברוח מהפתח אך גילה כי הוא עוקב אחריו הפתח זז בהתאם
למעשיו של אלכסנדר ושומר על מקבילות מסויימת.
באין ברירה אלכסנדר החליט לבדוק את הפתח. הוא התקרב וגילה כי
החור אינו גדל או קטן ונשאר קבוע... מעברו הוא
ראה שורה של כיסאות...
ואז התדהמה היכתה בו חזק.
אלכסנדר נפל...
מריה הקדושה הוא החל להתפלל...

"אנשים" אלכסנדר צעק באימה... וברח מעבר לסלע...
ואכן היו אנשים מעברו של הפתח...שורות על גבי של שורות של
אנשים יושבים להם שם...
בוהים בו... בסקרנות...
ואז נשמעה מוזיקה... מוזיקה אדירה מכל עברו... כינורות
ותופים...
לפתע עיניו לא יכלו גם להאמין... הוא ראה הכל בשחור לבן... את
עצמו את הסביבה אפילו הרובה שעל גבו.
ובשמים אלפי מטוסים... רועמים...

סרט מלחמה.