הייתה ילדה. סיגל. היא הייתה יפה... יופי שלא רבים זוכים
לראותו... יופי שלא רואים כל יום. והיו לה חיים... לא כאלה
רגילים... היה לה את הקול הכי יפה בעיר. וכל אחד ששמע אותו רצה
להתחבר איתה - שכן חשבו כי קולה מרהיב, וכן אישיותה.
היא הכירה מישהי... מישהי זוהרת... ששונה ממנה. לא פחות טובה,
פשוט שונה... איזבל היה שמה, והן התחברו ואהבו. הן היו החברות
הכי טובות...
עברו החודשים והחברות של השתיים התחזקה, ובאיזשהו יום שישי,
כשיצאו... סיגל הכירה לאיזבל את חבריה... איזבל מיד התאהבה
במקום... התאהבה בחבריה של סיגל ובחייה. ומאז אותו יום איזבל
ישנה אצל סיגל בכל סוף שבוע ותמיד יצאה עם חבריה. הקשר היה
חונק, אך סיגל בחרה להתעלם - על פני השטח הן היו החברות הכי
טובות... אך בסיגל התבשלה השנאה לאיזבל - שנאה כמוה לא ידעה
עוד...
החודשים עברו, השנאה גדלה... ולקיחת החיים של סיגל ע"י איזבל
פשוט התחזקה. הן היו כתאומות... איפור תואם, ביגוד תואם...
התנהגות תואמת... סיגל שינתה את התנהגותה, ואיזבל נשארה כעצמה.
בעצם כסיגל היות והיו אלה חייה. איזבל ביססה את מעמדה בקבוצת
החברים... ואיש לא ראה את הסבל שהעבירה את סיגל, עד שיום אחד
לא יכלה יותר. פרצה סיגל בבכי והאשימה את הסובבים אותה... ואז
אדם בודד הבין - איזבל השתלטה על סיגל, חנקה אותה למוות. האדם
ההוא הציל את סיגל מן המוות והחזיר אותה לחיים. אך היה מאוחר
מדי איזבל כבר לקחה את החיים שלי סיגל. היא הייתה היא.
עד היום סיגל פוחדת ממנה... מתחמקת. שומרת על זהותה. שומרת על
חבריה. אותם הבודדים שנשארו לה... אותם אלה ששנאו את איזבל
והיא לא ראתה, אותם אלה שהמשיכו לשנוא אותה וראו את פרצופה
האמיתי... היום הם בודדים - האנשים האלה. הם היו רבים... אך
הצבועים הללו ששינו את פרצופם בהרף עין... למה אפשר לצפות
מחבורת צבועים? חברות צבועים שכעת אהבתם גדלה לאיזבל... היא
מעין מלכה שלהם. מושיעה שלהם. היא השתלטה על החיים שלהם גם.
סיגל איבדה אותם לעד. מעין איבוד לכוחות הרשע. כמה חבל זה
לדמות מישהי שהייתה החברה הכי טובה שלך לכוחות שטניים שגנבו לך
את החיים... אני חושבת שמוסר ההשכל הוא לבחור טוב טוב את
החברים שלך.
ועכשיו אני מסתכלת מהצד ואני רואה מי הקורבנות הבאים שלה...
השיטות שלה לא משתנות... על הדקה וחצי הראשונות שהיא מכירה
מישהו שהיא חושבת שייצא לה ממנו משהו, מישהו שהיא מקנאה בו,
מישהי שהיא רואה שאוהבים, היא מבקשת את האייסיקיו שלו, טלפון,
פלאפון, אימייל, כל דבר אפשרי. ואז היא לא מפסיקה להטריד
אותו... ומדברת איתו כל הזמן, 24 שעות ביממה. אחרי כמה זמן של
דיבורים, היא מתחילה לישון אצל אותו אדם... וקונה לו מתנות...
מסתובבת איתו גורמת לו להרגיש טוב עם עצמו, אבל מצד שני בעצם
הורסת אותו. גורמת לו להיות תלוי אך ורק בה, וכך החברות כביכול
מתחזקת.
עד היום אני רואה את האנשים האלה שהיא תופסת כקורבן, ואני
מרחמת עליהם, ואני מאשימה את עצמי שהבאתי אותה. מאשימה את עצמי
שהכרתי להם אותה... המפלצת הזו - שכל מי שמכיר אותה, את פרצופה
האמיתי, מנסה להשיג לעצמו סוג של חיים אחרים, כי את שלו... היא
כבר לקחה.