"בכייף", אמרתי. אחר-כך חשבתי שהתגובה שלי ספונטנית ולא בטוח
שאיהנה, ובכלל, זאת רק מילה שמתאים להגיד בסיטואציה חברתית
וממתי אני משתמש במילים כאלו, אבל לא יכולתי לקחת אותה בחזרה
אז קשרתי עוד גומייה בשיער וחיכיתי ללילה.
ישבתי. ראיתי איך כולם מעבירים כוסות אחד אל השני. כוסות
גבוהים עם קצף לבן. ידעתי שגם אלי תגיע כוס ואני אחכה עד שהקצף
יתפזר ונוזל צהבהב יישאר על התחתית וכשיבוא המלצר ויאסוף את
הכוסות הוא בכלל לא ירגיש שהיא שומרת על שלמותה.
מספיק שאני לא מעשן בשביל שזה יפגע לי בשייכות וגם זה שאני לא
מדבר הרבה. מזל שאני נראה בסדר.
מתי שהוא בערב נצא בחבורות קטנות ונתפזר איש לביתו. נגיע בשעה
שאף אחד לא יחכה. אני אעמוד מול הראי ואספור את הגומיות שקשרתי
בשיער כדי לדעת כמה דברים שאני לא אוהב עשיתי היום.