|
ישבנו על מיטתך בתנוחה זהה-
ברכנו כפפות צמודות לחזה
ידנו מחבקות, לא זה את זה.
מבט עינייך משתנה כל הזמן-
פחות מעריץ ויותר דואג.
הנמלים עטפו את יד שמאל שלי.
שחורות.
מגיחות מגב היד ומתקדמות לכיוון החזה.
נוהרות באלפיהן נושכות אותי.
כל נשיכה צורבת.
כשהן התקרבו ללב,
קמתי והלכתי. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.