האם יופי הנפש ויופי הטוהר,
האם את זאת תחפשי.
שגגה במשפט או במילה,
האם לפי כך תשפטי.
גם אני אכעס - וארתח מדי פעם,
אך אינני שומר לך טינה.
כה רבה הדרך - אותה כבר עברנו
וראי היא כלל לא רעה.
בפרוזדור הצר שבו נהלך,
ולא חשוב איך ומה.
שום איש לא נפגוש ולו נפש חיה,
שיביא לנו זו נחמה.
שנינו טועים בשעת כעס חרון,
כולם יטעו בשעת ריב ומדון.
אזי לא ניתן למחשבות לעוט,
ונודה כי זו היא טעות.
אומנות החיים סובלנות הבלגה,
ולא לנגן על מיתר.
להזכיר הכואב ולומר מילה,
רק כשזה כבר קר.
קצת רוך וחיוך וטיפת הבנה,
סובלנות סלחנות בם נבחר.
נפלס את דרכינו בעיניים סגורות,
בתוך הפרוזדור הצר.
שוב תמצאי את ריח גופי ,
כשרטט ונועם חלקי.
ואני את גופך הבשל והצח,
גועש ונסער כתמיד מידי.
מעל חצי דרך הלא כבר עברה,
אפילו כעל; משענת קש רצוצה.
לעת שיבה בפרוזדור נעבור,
נזדקק לשני ולזו אהבה.
את ואני שתי מילים הן בלבד,
איזה טעם להן לחוד כל אחת.
נמשיך ונזרע יבולים גם נקצור,
בואי שנינו יחד בפרוזדור נעבור.
3.6.84
|
