היום בדיוק לפני שנה, שכבנו כאן במיטה הישנה שלי, זאת עם השקע
המעצבן שאילץ אותנו בסופו של דבר להצטמצם לצד אחד.
היום לפני שנה בלילה הזה שכבנו חבוקות זו בזרועות זו, בוכות
ומפחדות מן העתיד.
ואני כל הלילה התפללתי שהבוקר לא יגיע כדי שלא אצטרך להפרד
ולא רציתי להתגייס למען המדינה, רק רציתי להמשיך לשכב כאן לידך
לעד.
והבוקר הגיע ולא יכלתי להפסיק לבכות ושאלתי אותך מה יהיה
איתנו?
ואת כמו תמיד ידעת איך להרגיע אותי, אמרת שיהיה בסדר ושאת כאן
בשבילי.
ואני שם באיזה חור בארץ שאמור להיות בסיס צבאי אך נראה כמו
כלא,
ואני שומעת את הקול שלך דרך שפורפרת הטלפון הציבורי ואני בוכה
לך שלא טוב לי ושאני רוצה הבייתה אלייך.
וככה עבר לו היום הראשון של הטירונות ואני אפילו הספקתי ללכת
למפקדת שלי ולומר לה שאני לא מסוגלת יותר ושאני רוצה קב"ן .
היא אמרה לי שזה רק היום הראשון אז אני עדיין לא יכולה לדעת
ושאני אתן לעצמי עוד קצת זמן ואני נתתי.

מזל שאת מסודרת וסידרת לי את התיק אחרת בטוח שהייתי שוכחת
מיליון דברים, אבל לפחות היה לי פחות כבד עכשיו לסחוב אותו על
הגב.
וכל יום שעובר כאן במקום הזה גורם לי להתגעגע יותר למיטה שלי
גם את השקע אני מוכנה לסבול על פני המיטות ברזל האלה עם הרובה
מתחת לראש שלי.
השעה 23:00 כיבוי אורות לילה טוב אמא, לילה טוב אבא, לילה טוב
אהובתי לילה טוב המפקדת.

אני לא הצלחתי להחזיק מעמד, כן כולם הצליחו אפילו גיל ההומו,
ועדי המגמגמת וגל השמנה ואדי הרוסי, מסכן חייל בודד ורק אני
לא.
כולם יותר טובים ממני כולם תרמו למדינה ואני אחרי שבעה חודשים
עזבתי את הכל ובאתי אלייך כדי שנהיה שוב רק שתינו לבד, שאוכל
סוף סוף לחיות!, שנעבור דירה שנקח לנו כלבה ואולי אפילו בעתיד
תהיה לנו גם ילדה יפה עם עיניים כחולות ושיער מתולתל.

את הרגשת מאוכזבת ממני, אחרי כל המאמצים שעשית בשבילי אני פשוט
קמתי ועזבתי השלכתי את הכל לטמיון.
ואת לא קבלת את זה שחברה שלך תשתחרר מהצבא ועוד על 21 נפשי
באמת בושה.
אחרי השחרור הכל הדרדר, אני נכנסתי לתקופת חוסר מעשה ויתר
מחשבות ,לא הצלחתי להרדם בלילות ואת אמרת שהמצב כבר בלתי נסבל
אנחנו בתקופות שונות אמרת והוספת שאת לא רואה עתיד משותף.

אז הנה עברה שנה ואני כאן במיטה החדשה הזוגית , שנסענו ביחד עד
קיבוץ כברי בכדי לקנותה, ואין בה שום שקע מעצבן ואני כבר לא
בצבא ויש בה הרבה יותר מקום בשבילי.