הוא נתן לי אושר ללא סוף
הוא נתן לי אמון שהעולם "אלך לבדי" לא נועד לי
הוא נתן לי חיבוק והרגשתי כיצד ערפל יורד מסביבי - כיצד גם אני
אנושית.

פעם היו עומדים בשורה ואני...
רק נגיעה כמו שנאמר לי בשיחה במכונית,
לא נותנת לאיש לקרב רוחו לרוחי.
ואתה כאן יושב, רק מחייך
בלבול שנשאני אל על בעבר נעלם ויוחלף .

אך תבין - היום יודעת אני שגורלי מחכה לי בפינה רחוקה,
יודעת אני שאושר ללא עצב מסוכן לגופי,
אך אל לי לבכות מעצב אף לא לרגע פן האדם שגורם לידיי לרעוד
משמחה,
יבכה גם הוא - איתי...

השתניתי קמעה,אתה יודע,
והאם גורלי גם כן משתנה?
האם יתכן שאינני נועדתי לרחף בין ישויות ביד אהבה?
האם אינני נועדתי למות רחוקה, לא נגועה?

בחיים לא חלמתי שאוהב כל כך, בחיים לא חשבתי שאדם יוכל לעבור
בשערי נשמתי.
והעצב בליבי יעלם ואתעצב על כך באושר.
אז אם אבכה תדע שזה לזיכרון הילדה שהייתה לפני שאהבה,
אם אבכה תדע שזה משינוי שנגרם לי,
תדע שאני עדיין זוכרת חלומות של קטנה על מוות הירואי לפני שאתה
לי הושטת יד.
אם אבכה תדע שאני אוהבת אותך וזה כמו אזכרה לילדה שלאהוב אחד
לא יכולה.
ובכל זאת אהבתי אותה