נולדתי בחלקה שלוש-עשרה,
בין עצי הברוש למצבות האבן
אשר נמצאות בשורה אחרונה.
שם, הרחק מהעולם המתפתח
בחוץ, טמון אחד מזכרונותיי
הראשונים בצורת מצבה חקוקה
וערמת אדמה מוקפת אבנים
עם פרחים צבועניים.
האם הנני תוצר לוואי של
המלחמה ההיא?
שיטוט שקט בין הקברים,
להשקיית הפרחים
וניקוי מצבות הנופלים.
והנה אור מנצנץ שכמעט כבה
מעבר לזכוכית, בקופסת
הפח, אבל הזיכרון לא יכבה
ולא ידעך.
תרמיל הפגז שוכב ברפת הישנה,
נח לו, ומעלה את האבק של
אחרי המלחמה. עיניי מתבוננות
בו ורק התמונה של השורה
האחרונה בחלקה שלוש-עשרה
עולה בראשי. |
