הגעתי ללב היער. האויר קריר.
האדים נפלטים מהפה, נסחפים עם הרוח ומתנגשים בעצים.
הכל ירוק, אפילו האדמה נדבקה בירוק של העצים.
התיק מכוסה בענפים ועלים.
הירח כבר מתחיל לעלות. צרצרים ברקע שורקים.
מרחוק מוארת מערה בצל הירח. מערה קטנה שדומה למחילה.
נכנסתי למחילה החשוכה, בקצה ראיתי אור והתחלתי לזחול.
והמחילה מתפתלת וסוחפת אותי איתה כמו זרם מים. אני מפסיק
לזחול
אבל המחילה מושכת אותי איתה.
עד שרצפת המחילה התחלפה באויר.
התחלתי ליפול.
ברגעים אלו של 'שמע ישראל', כל שנייה היא כמו נצח.
החצי ה1 מוקדש לאנשים שאני אוהב ולמעשים הטובים.
והחצי ה2 מוקדש לאנשים שאני שונא ולמעשים הרעים שלי.
כל הדרך למטה השניים מנהלים מאבק.
רגע לפני שאני נפגש עם הקרקע.