אז אתה יוצא לי מהראש, ואחרי כמה זמן חוזר.
למה?
אתה לא חכם במיוחד ולא הכי יפה ודי נמוך, ובכלל, לא מספק.

אתה שואל: "היית כבר עם עוד אנשים? ומתי אנחנו מתראים?".
די להפוך אותי לשרמוטה. אני כן יודעת שזה רע. לא מאמינה לך
יותר. נתתי לך שלוש הזדמנויות להוכיח את עצמך.

אולי זה בגלל השם והרקע, או שזה יצר ההרס העצמי שלי, או שהיית
הראשון, בערך.

היא אומרת: "תעשי לעצמך טובה, את רואה שזה פוגע בך. עזבי אותו
ולכי למישהו אחר. לך אין בעיה למצוא מישהו".
כן?, תראי לי מי. תראי לי איך. גם בטח אני לא ארגיש נוח להיות
עצמי בקשר אמיתי למרות שאני כן אמורה. ואיתו התרגלתי להרגיש לא
נוח.

הרבה יותר קל ככה - זה כבר קיים, לא אכפת לי במיוחד, זה נוח,
לא יומיומי, מעלה זכרונות טובים, ונותן לי סיבות לפגוע בעצמי.

הוא שואל: "תגידי, את לא דואגת שגם בעתיד לא תקחי ברצינות את
הקשרים שלך?".
 אני מקווה שלא. אבל אני כבר לא יודעת. ההתחלה שלי נדפקה. ואף
פעם עוד לא יצא לי לגלות.