|
בשעה שלוש עם שיפולי ערביים
כבר מקננת בי הדרורה
המפוחדת פרועת נוצות
חרדה את קינת הליל.
כל ערב כתמול שלשום,
מעט מעט מתכווץ לו היום לאחורי הראש
ומפשיט את החושך ממלבושיו
תנועות-לא-רצון מתוות את מהלכו.
מכחד משאלות לב. שובליהן מסמרים
מבחר צלבים נאים מוקמים במו ידיי
טקסי שיכר וקלס, וודו מזיע-פרוע
ראשי מיטלטל אנה ואנה.
הנח ראשך
הנח
נשום עמוק
סמיך ומתוק האויר ונדחס בלהבות מאוורר התקרה
לא חדל מלנוע חתוך
וחתוך לפיסות גזירי נשימה תאבה
סרח סדין לופף בשר
וחצי יקיצה תרה אחר אובדנה
הנח ראשך
נשום.
|
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.