זה לא נורמאלי! אוף! אוווף! למה אני חושבת על זה? במקום לחשוב
על ההגיון שבפיזיקת הקוואנטים או על הפילוסופיה שבארס
פואטיקה... במקום זה הראש שלי מלא... מלא בשוקולד. מממ...
שוקולד חם שנשפך לי על הידיים ואני מלקקת אותן... שוקולד ממולא
בליקר דובדבנים, שוקולד עם הר של קצפת או... שוקולד שיוצא
מהברז במקום מים... מה לא בסדר איתי??? מה נסגר עם האובססיה
השוקולדית הזאת?
זה הכל בגללה! היא עם החינוך הדפוק שלה. בגלל שהיא כל החיים
שלה פחדה להיות שמנה ועוד יותר פחדה שתהיה לה ילדה שמנה. כי
ילדה שמנה זה בושה. זה לא יפה. ויש לי פנים כל כך יפות ולא
חבל? אז עד גיל 6 היא נתנה לי לאכול ומגיל 6 היא התחילה לקחת
לי אוכל. לפעמים אפילו באמצע הארוחה. כל לילה הייתי נרדמת
לצלילי הסימפוניה שנגנה הקיבה שלי.
הכי נורא היה שכבר לא מצאתי יותר פיתות עם שוקולד בתיק האוכל
שלי בהפסקת עשר. במקום היה שם לחם שחור קשה כזה וחסר טעם עם
קוטג'. במקרה הגרוע הייתי מוצאת פתית עם ממרח צימחוני.
יאאאאקקק!!!
כל הזמן בהפסקת עשר הייתי מתעצבנת. איזה מן חוצפה זו לקחת לי
את השוקולד בגיל 6! אז התחלתי לקחת ביסים ממש גדולים מענת
שישבה לידי וריחמה עלי. תמיד אבא שלה היה מכין לה סנדוויצ'ים
עם שכבה ענקית של שוקולד השחר. כמה קינאתי בה. לפעמים הייתי
עושה לליאור את שיעורי הבית בחשבון בתמורה לאחד מהסנדוויצ'ים
השווים שלו. תמיד היו לו ספרים. והוא גם כמעט אף פעם לא הצליח
לגמור אותם - אז לפעמים הוא היה פוחד כי אמא שלו הייתה צורחת
עליו אם היה משאיר סנדוויץ' בתיק והייתה מכריחה אותו לאכול
אותו אחרי ארוחת הצהריים. כי אוכל לא זורקים כשיש ילדים רעבים
באתיופיה. עכשיו כל האתיופים כאן אז כבר בטח אין לו בעיה.
כן!, זה רק בגללה שהתחלתי לפנטז על אוכל טעים כי כל מה שנתנו
לי היה חסר טעם בעליל. אפילו המורה הרומנייה שלי לבלט אמרה לי
שאני צריכה לאכול רק ארוחת בוקר וצהריים וזהו אחרת אני אהפוך
לבטטה. ובטטות לא יכולות לרקוד בלט כי זה לא חינני. אז כאות
נקמה נרשמתי במקום לריקודי ג'ז. שתמות הרומנייה. אלק לא לאכול
ארוחת ערב. מספיק יש לי משטר דיכוי בבית וסופרים לי את מספר
האפונים שבצלחת אז גם לוותר על ארוחת ערב? חוץ מזה אף פעם לא
רציתי להיות חיננית ובטטות תמיד אהבתי לאכול!  
כשהגעתי לכיתה ב' החלטתי שהגיעה הזמן למכור את אוסף המחקים
והמכתביות שלי. הריח המתוק שלהם תמיד הזכיר לי גלידה בטעם
מסטיק וזה כל הזמן עשה אותי רעבה. אז מכרתי הכל לעירית מ
ג'3שהיתה מקום שני בבית ספר אחרי טלי באוסף הגדול ביותר של
מחקים. אחרי שהיא קנתה ממני היא רצה לטלי שתקנא וכדי להגיד לה
שהיא כבר לא מקום ראשון יותר. בכסף שהרווחתי קניתי גלידת
שוקולד ענקית בקיוסק של שמואל שליד בית הספר ואפילו נשאר לי
עודף לשוקולד פרה, זיפ תפוז ומסטיק בזוקה. רק המחשבה עליה אם
הייתה יודעת שאכלתי את כל הממתקים האלה גרמה לי להנות מהם
אפילו יותר.
אין זה הכל בגללה. רק לשמוע אותה אומרת את המילה דיאטה גורם לי
להיות רעבה אוטומטית. כל השנים האלה במקום לחבק אותי היא נסתה
למצא דרכים לעשות אותי רזה יותר.
אוף אני צריכה חיבוק. שמישהו יתן לי חיבוק.