מיומנו של נחום:
ישבתי בחדר וראיתי טלוויזיה. כצפוי נשואים פלוס שודרה בערוץ
שש, ראיתי את הפרק הזה כבר 5 פעמים לפחות, עוד מעט תהיה בדיחה
על הטפשות של הבלונדינית או על בובת המין של באד... מצחיק. גם
בחדשות אין שום דבר, סתם תמונות מחרידות מאיזה פיגוע, אני לא
ממש יודע אם זה הפיגוע של אתמול או משהו חדש ולמען האמת לא ממש
אכפת לי. כבר למדתי להיות אדיש לפיגועים האלה ולהעביר חזרה
לנשואים פלוס. תחושה מוזרה אך מוכרת מתפשטת לי בגוף, עם השנים
למדתי לאפיין אותה בתור שעמום. אני מניח שאני אתקשר למישהו.
לקחתי את הפלאפון שלי לחפש מספר. יש לי ברשימה רק קרובי משפחה,
את המורה שלי לויולה וזיו, החבר היחיד שלי, אז התקשרתי אליו.
קיבלתי מזכירה "שלום, הגעתם לזיו. אני לא נמצא כרגע אז תשאירו
לי הודעה, אלא אם אתם נחום במקרה ואז אני ממש לא רוצה לדבר אתך
יא חנון מטומטם. לך תתקע את הראש בתנור. תודה... ביפ". לא
השארתי הודעה.
במקרה שלא שמתם לב, ואני מתקשה להאמין שזה המצב, אז אני בחור
די בודד. אני כבר גדול מידי לחברים דמיוניים.  החבר הכי טוב
שלי, ובעצם היחיד, לא ממש רוצה לדבר איתי ואפילו המורה שלי
לויולה כבר לא מתקשר. אני חושב שהגיע הזמן לשינוי, הייתי אפילו
מפריז ואומר שהגיע הזמן לשינוי דרסטי. נמאס לי לשבת בבית ולא
לעשות כלום כל היום. אני צריך למצוא חברים ומכיוון שהאנשים
שאני מכיר די שרופים מבחינתי, או יותר נכון לומר שאני שרוף
מבחינתם, אני צריך להכיר אנשים חדשים.
בתור התחלה פרסמתי מודעה בעיתון "בחור נחמד, חובב מדע בדיוני,
מוסיקה קלאסית ומשחקי חברה. מחפש צעירים/ות למטרות בילוי
וידידות". לא עבר שבוע וקבלתי תשובה. בחור צעיר התקשר אלי, הוא
נשמע נחמד וקבענו להפגש בפאב. הבחור היה די חביב, הוא לבש
מכנסי עור צמודים וגופיה. הוא נראה כמו אחד שיש לו הרבה חברים
וממש כדאי לי להסתובב אתו. הפגישה הייתה ממש מוצלחת. דברנו
שעות ומההתחלה הרגשתי שאנחנו מתקשרים כמו שצריך. הוא סיפר לי
על החבר הקודם שלו וכמה שהיה להם רע יחד. הוא גם התעקש לקנות
לי קוקטיילים כל הזמן, מה שהיה מגניב כי בחיים לא השתכרתי
קודם. כשכבר היה מאוחר רציתי ללכת הבייתה אבל הוא הזמין אותי
אליו. מאד שמחתי, בחיים שלי לא ישנתי אצל חבר וכאן על הפגישה
הראשונה הוא מזמין אותי אליו.
הגענו אליו הבייתה, הבית שלו היה מאוד מוזר, הרבה פסלים של
גברים עירומים ועוד יותר פסלים של חלקי גברים עירומים. הוא שם
ברקע איזה שיר של ג'ורג' מייקל וספרתי לו בצחוק שמישהו סיפר לי
פעם ששירים של ג'ורג' מייקל הם שירי זיונים. "באמת חמודי?" הוא
שאל והתחיל ללטף לי את השיער. משהו כאן נראה לי קצת חשוד, אבל
לא אמרתי כלום, ואז הוא דחף את הלשון שלו לאוזן שלי וכבר ידעתי
שמשהו כאן לא בסדר. דחפתי אותו הצידה "מה אתה עושה?" "אתה יודע
שאתה רוצה את זה" הוא ענה, ושוב הלשון שלו באוזן שלי. הוא שלף
משהו מהכיס ולחש "מחוספס להנאתך". באותו רגע הסתלקתי משם. "יש
לי גם רגיל" שמעתי אותו צועק אבל לא חזרתי.
מיומנו של ארז:
אחרי ששיכרתי אותו כמו שצריך לקחתי אותו אלי הבייתה. הוא היה
בדיוק מה שאני צריך כדי להתאושש מדני הבן זונה הזה. שמתי ברקע
את careless whisper של ג'ורג' מייקל. הוא גיחך קצת וסיפר לי
שמישהו פעם אמר לו שזו מוזיקת זיונים. הבנתי בדיוק את הכוונה
שלו והתחלתי ללטף לו את השיער. האמת שלא היה לי כוח ליותר מידי
פור פליי אז די מהר עברתי לאוזן שלו בתקווה לגמור את העניין
תוך כמה דקות. אבל הוא דחף אותי הצידה. קשה להשגה מה, הוא יודע
שהוא רוצה את זה. "אתה יודע שאתה רוצה את זה" אמרתי ושוב
התחלתי ללקק לו את האוזן כמו שאני יודע, זה כבר ישתיק אותו.
שלפתי מהכיס את הקונדום ואמרתי, "מחוספס להנאתך", אבל הוא קם
וברח. ידעתי שהייתי צריך ללכת על הרגיל, הוא לא טיפוס של
מחוספס. צעקתי לו שיש לי גם רגיל אבל זה היה מאוחר מידי, הוא
כבר יצא.
חזרה לנחום:
למחרת הורדתי את המודעה בעיתון, אבל עדיין לא אמרתי נואש. אם
המודעה לא עבדה אולי גישה ישירה יותר תצליח. למחרת בבוקר קמתי,
התלבשתי ויצאתי נחוש בדעתי שהיום אני אמצא חברים. הסתובבתי
כחצי שעה ברחוב, אף אחד לא התחיל לדבר איתי או אפילו הסתכל
עלי. אז אזרתי את כל האומץ שהיה לי ונגשתי לבחור הקרוב ביותר
שראיתי ושאלתי אותו "סליחה, אתה רוצה להיות חבר שלי?".
מיומנו של מומו:
אני הלכתי לי ברחוב הרצל וראיתי כוסיות. הן נראו לי ממש כוסיות
אז רציתי לשכב איתן, שרקתי להן אבל הן לא באו לשכב איתי.
לסביות. הייתי בדרך לשמעון לשמוע קצת יוסי עדן כשאיזה חנון כזה
עם משקפיים ופנים אשכנזיות פנה אלי והתחיל לדבר אתי. מיד הבאתי
לו נוגרה בפרצוף וכשהוא נפל התחלתי לבעוט בו. היולח הזה ממש
העלה את החלסטרה אז רציתי לדקור אותו. שלפתי את הדוקרן ואת
היפנית וחשבתי במה להשתמש. בדר"כ הייתי הולך על הדוקרן בלי
לחשוב אבל הבחור הזה פשוט דרש יפנית. פתאום הגיעה ניידת של
מנייאקס וחנתה באדום לבן לידי. שני חזירים יצאו ממנה והלכו
לקראתי. הרמתי אותו כזה וחבקתי אותו, "הכל בסדר אדוני השוטר.
סתם משחקים" אבל החזיר בכלל לא התעניין בי הוא סתם בא לחנות
לקנות קצת גרעינים. בינתיים שמעון ירד כי הוא שמע שיש מכות
ושנינו דפקנו בחנון את המכות של החיים שלו. אחרי זה קנינו
גרעינים ועלינו לשמעון לשמוע יוסי עדן.
חזרה לנחום:
עכשיו אני בבית החולים. האחיות והרופאים מאוד נחמדים אלי, אבל
אני לא חושב שהם ישארו חברים שלי. עוד שבוע אני משתחרר ושוב
אני אהיה לבד.