למה הם צריכים להיכנס
לחיים שלי שוב ושוב
כמו סכינים קטנות חדות
חודרים את גרוני ואל פרצופי העצוב

כמה חמה אש הגהנום
כמה לח במרתפי השממה
מתוך הלהבות חיוכים ואצבע מאשימה
חיוכים שמשתקים אותי מלהתמודד
עם פחדים גדולים
שמונעים ממני לקלל את אלוהים

שקרן עלוב זה מה שאני
מבדר נשים בשקריי כמטרה
כועס עליהן שהם בורחות מהמיטה
ושוב הלהבות והחיוכים
ושוב הרצון לקלל את אלוהים

אחרי הרבה ניסיונות
ואין ספור להבות הבנתי
פתאום הרגשתי באמת למה
הבנתי שאין דבר כזה בעולם אהבה

מה שאני רואה זה שאריות ממה שהיה בעבר
מאחורי הלהבות היא נמצאת
סועדת את ליבה עם מלאכים ושדונים
ומתוך הלהבות והכוויות אני מקלל את אלוהים