|
למה הם צריכים להיכנס
לחיים שלי שוב ושוב
כמו סכינים קטנות חדות
חודרים את גרוני ואל פרצופי העצוב
כמה חמה אש הגהנום
כמה לח במרתפי השממה
מתוך הלהבות חיוכים ואצבע מאשימה
חיוכים שמשתקים אותי מלהתמודד
עם פחדים גדולים
שמונעים ממני לקלל את אלוהים
שקרן עלוב זה מה שאני
מבדר נשים בשקריי כמטרה
כועס עליהן שהם בורחות מהמיטה
ושוב הלהבות והחיוכים
ושוב הרצון לקלל את אלוהים
אחרי הרבה ניסיונות
ואין ספור להבות הבנתי
פתאום הרגשתי באמת למה
הבנתי שאין דבר כזה בעולם אהבה
מה שאני רואה זה שאריות ממה שהיה בעבר
מאחורי הלהבות היא נמצאת
סועדת את ליבה עם מלאכים ושדונים
ומתוך הלהבות והכוויות אני מקלל את אלוהים |
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.