חרוז נוסע על חוט עד שמגיע לחרוז שכן ונח.
יש עוד חרוז והוא מחליק ומגיע גם כן.
חרוז נוסף יוצא לדרך, רוצה לשוב ולהיצמד, להרגיש קרירות נעימה
של ענבר עגול.
ועוד חרוז.
אצבעות שמנות, אדמדמות, בנויות כריות כריות, מזיזות חרוז אחר
חרוז והחוט משופשף ממגען.
שרפרף נצרים קטן ונמוך תומך באיש גדול שיושב כבר שעות ברחוב
ומתחמם. פניו שלווים. העיניים כמעט עצומות. קשה לראות אם נכנס
אוויר לריאות. רק הידיים פעלתניות, מזיזות חרוז אחר חרוז והחוט
משופשף ממגען.
חתול סקרן אחד נעמד מול האיש, מזיז את ראשו בתנועה קלה מצד
לצד. הוא מביט בחרוז שיצא לדרך, נשחק בין האצבעות עד שמגיע
לקצה והיד השניה קולטת ומעמידה אותו במקום שיחכה לתור הבא.
החתול מביט, אחר-כך מכופף לרגע את הגב, מקרב את ראשו לכפותיו
כאילו הוא עומד לזנק. רגע עובר והוא חוזר להלך ברחוב מחכך כתפו
בארגז קרטון וחוזר שוב להסתכל במחרוזת המתגלגלת בתוך ידיים
עבות.
לענבר יש ריח, ויש תנועה, ואולי יש גם טעם - את זה אתה רוצה
לבדוק? אבל הענברים עטופים בכפות הגדולות, מוגנים וצריך לעזור
להם לצאת ולברוח. חתול וענבר - צייד וניצוד. נעמד החתול מניף
כפה אחת למעלה, מנסה לגעת בחרוז הנודד אבל כפתו רחוקה והחרוז
כבר שקט.
חרוז חדש מתכונן לדרך.
החתול לא זז. רק זנבו מזדקר מסגיר את המתח של החיה שמחכה
לשינויי.
ומה, ענברים לא צמאים, לא רוצים לרדת אל הנהר עם בוא הערב?
אולי כדאי לערוב מאחורי שיח לרגע ההוא? החתול נעמד, וצועד,
וקופץ על הקיר הגבוה מהלך מצד לצד עד שנרגע ורבץ וזנבו משתלשל
על הקיר הלבן, גם הוא שקט.
האור מסנוור ומאיר ענברים שצבעם כתמתם ועמוק ועמום. לפי הסדר
הם נעים בין אצבע לאגודל של היד האחת, נוסעים על החוט עד למערת
היד האחרת ונחים שם עד לסיבוב הבא.