אתה קם בבוקר,
מצלצל בפעמון ומבקש מהעוזרת לעלות,
אתה מחליף את הבגדים,
מתבשם, הזיפים על הפנים כבר נעלמו,
אתה נכנס לתוך המעלית ויורד לקומה למטה,
אתה מחפש את העצמך,
ומתחרפן,
מתפגר,
משתעמם,
מנסה להעסיק אותך בכל מיני דברים אחרים,
יוצא מהבית ומסתובב,
סיבוב אחד ועוד אחד,
הבית ריק היא כבר איננה,
אתה מבולבל ואינך מבין,
חוזר הביתה
עולה במעלית ונכנס לחדר,
מוריד את הבגדים,
ומרגיש כיאלו הכל היה לחינם, כאילו סתם,
היא כבר לא פה,
להגיד לך כמה אתה יפה הבוקר,
ומה מתאים לך ומה לא?!, אתה לבדך,
היא כבר אינה, ובין היתר כבר לא פה לעמוד לצידך.

3-10-05